אדרת לוי
לקסיקון החיים שאחרי החיים
Afterlife
המוות, מראשית האנושות ועד היום – הוא עובדת חיינו. ההתעסקות הנצחית בנושא מלוּוה בשאלות אודות הסוף ומה שמגיע אחריו. בעוד אנו יודעים ששאלות אלו לא יזכו לתשובה, האופן בו אנו תופסים את ״האמת״ – מעצב את חיינו ואת ההתמודדות שלנו עם הסוף המיועד לנו ולקרובינו. הספר מתמקד בשאלה ״לאן אנחנו הולכים אחרי המוות ״, ופורס את הפרשונויות השונות על הנושא לאורך ההיסטוריה. בכך הוא מציע מבט סובייקטיבי, על־זמני וחילוני אודות המוות ומקומו בחיינו.
ֿֿֿ
//
נקודת המוצא של הפרוייקט שלי היא במפגש עם המוות והשאלות שהוא עורר בי. המוות הוא עובדת חיינו, עקרון בסיסי שאנחנו מקבלים על עצמנו ברגע שאנחנו מספיק בוגרים כדי להבין אותו. ועדיין, המוכנות או ההשלמה שלנו עם הרעיון הזה מוטלים עבורי בספק. ההבנה שהמוות מכיל בתוכו אי וודאות בסיסית היא אולי מובנת מאליה. ובכל זאת, הניסיון לחזור ולהאחז ב"אמת" הזאת של מה קורה אחר כך – הוא עיקרון לא רציונלי, אוטומטי וקולקטיבי, שמעצב את האופן בו אנו מבינים ומקבלים את אותו הסוף הידוע מראש. זאת המחשבה שבה התחלתי את הפרוייקט. הניסיון ליצר את אותה הבנה ש'האמת' בדבר המוות שייכת לנו, לחיים. ועל זכותינו לבחון במבט סובייקטיבי את אותה 'אמת' יחסית שנועדה להקל על היחסים שלנו עם המוות.
המחקר בנושא הפגיש אותי עם פרשנויות רבות ומגוונות של אותה ה'אמת', חלקן יצרו בהירות לרעיונות המוכרים לנו על המוות, וחלקן היוו סתירה מוחלטת שלהם. עובדה זו הולידה את נרטיב הקריאה בספר באופן שמאפשר מבט רוחבי על אותן פרשנויות, על הדמיון וההבדלים, העקרוניים, הפילוסופים והסמנטים ביניהם. במקביל לנסיון לייצר את הלקסיקון האובייקטיבי של השקפות אלו, גבשתי את נקודת המבט הסובייקטיבית / חילונית שלי על הנושא. נקודת מבט זו היא רצף תודעה, קולאז של מחשבות, תובנות והירהורים שעלו בי במהלך המחקר. המבט הסובייקטיבי שזור לאורך הספר בחלקו הפנימי. הוא מהווה קריאה נוספת, עצמאית, שמעוגנת בקריאה החיצונית ומאירה אותה באור חדש.
