עיסא גרייב

נאום הכישלון

בתשיעי ליוני 1967, הופיע נשיא מצרים דאז, גמאל עבד אל-נאצר, בטלוויזיה וברדיו על מנת להודיע לאזרחי מצרים על תבוסת ארצם במלחמה. במהלך הנאום הוא הודיע גם על התפטרותו. נאומו של נאצר היה עבור אזרחים מצריים רבים התוודעות ראשונה לממדי התבוסה במלחמה והתפכחות מחזון הפאן-ערבי שהתווה.

נאומו ההיסטורי של נאצר והשלכותיו עומדים במרכזה של תערוכה זו, באמצעותו נחשפים האתגרים העולים מהטיפול באירוע היסטורי-פוליטי באמצעות הפעולה האמנותית. הפרויקט נשען על פעולות אובססיביות וקפדניות של איסוף, קיטלוג, וארגון מחדש של חומרים ויזואליים העוסקים בנאום ההתפטרות. לכאורה, פרקטיקות אלו קשורות בדרך כלל עם עבודתו של ההיסטוריון המבקש לייצר ידע ופרשנות היסטורית. אולם בניגוד אליו, הפעולה האמנותית בפרויקט זה מבקשת לעמוד על התהליך המורכב של יצירתן וריקונן של משמעויות במערכות הייצוג הויזואליות. הניסיון לשחזר את הדימוי נתקל בשיבושים ועיוותים, זהו תהליך שמצביע על כישלון, בדרך זו, הדימוי האיקוני של נאצר כדמות היסטורית הופך בעבודות למסמן שאיבד את המסומן שלו והוא לכוד בתוך שרשרת של מסמנים הממשיכה להתעבות כסימפטום של משבר הייצוג שעומד במרכז ההוויה העכשווית.

בתערוכה מוצגת עבודת וידאו האורגת בתוכה בפעולת עריכה עשרות סצנות מסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה מצריים שהופקו בין השנים 2016-1972 בהן מופיע הנאום. הקטעים שובצו וחברו באופן המשחזר את נאום ההתפטרות של נאצר לפי הטקסט המקורי.

עבודה נוספת בתערוכה, סדרה של דימויי פורטרט שבהם מופיעה דמותו של נאצר. למעשה אלו רפרודוקציות לפורטרטים המופיעים בתפאורות של סרטים מצריים, שבודדו ונחתכו מתוכם, הוגדלו לגדל של צילום פורטרט רגיל, הודפסו על נייר צילום, מוסגרו לפי המסגור המקורי ונתלו מחדש על הקיר. עבודה זו מתכתבת עם זיכרון ילדות אישי לדיוקן של עבד אל-נאצר שהיה תלוי בסלון ביתה של סבתי בגליל.