נעם סימנר

מחלום למציאות

יושבת בחצר על כיסא פלסטיק לבן ונמוך על דשא ּ סבתי ירוק בוהק, מאחוריה עומד בית מעוטר בטון שפריץ. זיכרון נוף ילדותי במושב שבו גדלתי מאופיין במרכיבי בנייה ואבזור של פריפריה מקומית: כיסא ׳כתר׳, עיטורי בטון, דשא בחצר, גגות רעפים. אלו חפצים וסמלים, מרכיבים גנריים חסרי זהות, ההופכים את הבתים דומים זה לזה.
הכמיהה לשייכות ולמימוש החלום הבורגני היא במקום תרבות מגוונת. היא מסייעת לתרבות הגלובלית להשתלט. התפיסה הכלכלית העכשווית מניעה אותנו לצרוך פריטים המגדירים את זהותנו, את מה שהיינו רוצים להיות או להשתייך אליו. מהפרסומות אנחנו לומדים על הצרכים שלנו וכיצד אותם מוצרים מספקים אותם ואת רצוננו להגדיר את עצמנו באמצעותם. הבנייה המקומית והצריכה המקומית מנסות להתוות את זהותנו באמצעות ייצור אובייקטים גנריים המותאמים עבורנו, אך ריקים מייחוד, שלמעשה מוחקים את זהותנו.
בעבודה בניתי מערכים וקונסטרוקציות מאותם חפצים וסמלים, ובצורה זו ביקשתי את תחייתם המחודשת. הם היו למגדלים, ולעמודי תמך; חפצים פונקציונליים משנים את פניהם לפסלים קישוטיים, חושפים את תרבות הצריכה וריקונה מזהות מובחנת.