יובל נאור

תמימים בנֵיכר

, בעקבות המצאת אוניית הקיטור, החלו 19במהלך המאה הלהגיע לארץ הקודש המוני מבקרים אשר ביקשו לראות במו עיניהם את המזרח הקרוב. אל הצליינים ועולי הרגל הצטרפו הנוסע־חוקר, הנוסע־הרפתקן, הנוסע־תייר והנוסע־טייל. את סיפור מסעם העלו על הכתב והותירו אחריהם למעלה מאלפיים ספרי-מסע.
הצילום, שהומצא באותה התקופה, תיווך עבור מי שלא היה ביכולתו לצאת אל המסע את תחושת ההימצאות בארץ הקודש. כדי להחיות נופים שוממים נוספו בהדפסים דמויות צבעוניות שתאמו את התפיסה האוריינטליסטית בת הזמן. הכלאה דמיונית זו התקבלה כתיעוד אמיתי, שהרי בבסיסה עמד הצילום.
טכניקת הצילום הסטריאוסקופי היתה המדיום הראשון בייצור המוני ש"צמצם" את העולם וסיפק מסע וירטואלי כולל, אף יותר ממסע אמיתי. באמצעות מכשיר צפייה ייעודי זה, ניתן היה לצפות בדימוי תלת־ממדי.
באמצעות כלים דיגיטליים עכשוויים, קמים לתחייה ייצוגים טקסטואליים וויזואליים שנולדו בביקורים באזור במאה . הדימויים הם א־זמניים וא־היסטוריים, דימויי מיתוסים 19התנ"כיים, וכן, דימויים עתידניים, כמו מתוך סרט מדע בדיוני. הגבול בין מציאות לפנטזיה שהיטשטש כבר בימי ראשית הצילום, נעלם לחלוטין.