ארקדי ספיבק
ארקדי ספיבק
אני בוחן את תהליכי הטרנספורמציה שעובר ביתי, ממרחב ִמחיה לסטודיו של יצירה ועבודה. המגבלות הכרוכות בכך הופכות לנקודות המוצא של העבודות. החלל מתארגן מחדש ומאפשר לי לצאת למסעות, מלווה בנושא הכלים שלי – חתול שחור. חדרי הבית, החפצים והדמויות משנים את ייעודם ותכליתם, פונקציות חדשות נבדקות, ומועלות אפשרויות לפעולות בתוך הממלכה הביתית: המקלחת הופכת לחדר אוכל, שואב אבק הופך לכלי נשק או למכשיר עינוג עצמי, וגוף אדם מפיק צלילים מוזיקליים.
העולם המקביל המתקיים בחלל הבית מורכב מטקסים חושפניים, מסודות ורגעים בהם הבושה יוצאת לאור. נוכחותי בסצנות שונות מגולמת לעיתים מתוך עמדה של תשוקה ולעיתים כאקט נרקיסיסטי שהופך את האמן למעין קדוש מעונה. אולם המיסטיקה והמסתורין הופכים במהרה מקודש לחול בזכות הפשטות והבנאליות שבפעולות. רגעי התיעוד הפרטיים יוצרים מבט חדש ומטלטל במרחבי היום־יום ודרכם עולות שאלות על גבריות, על יצירה ועל חופש. העבודה מפגישה את הצופה באופן אינטימי עם האמן ופעילותו. הפסקול העוטף את החדר יוצר היררכיה בין הסביבות המצולמות ונע בין בליל כאוטי של צלילים לקונקרטיות של פעולה
יחידה ומזוקקת.
