אפרת יעקובוביץ'

סף

הדרך הביתה מתחילה כשהים מופיע מצד שמאל. חתיכת כביש שחולפים על פניה פעמים רבות. ואולי היא מכילה את כל הפרידות כולן, עכשיו, כשבוחרים להביט בה לראשונה.
יצר האמן אבשלום תא, בית קטן לאיש 90בראשית שנות ה – אחד. הוא נתן להשקפתו חומר ְדמוי מבנה, וביקש לתת משמעות מחודשת לאדם הנמצא בו, יותר מלבית עצמו. ואיך מעניקים משמעות מחודשת לאדם המנסה להגיע הביתה ולא מצליח, לדרך שבה הוא חווה את העולם, לריטואל. אדם לא ממוקם.
הסאונד הבוקע מהקיר מבקש מהמאזין לצאת למסע פנימי במרחב עצמו. הוא לא רק פסקול המתקיים ברקע הדברים, הוא הכאן והעכשיו. קלטות ביתיות, קטעי פסנתר, סינתזה של יומיום שפורק והולחן מחדש.
העבודה נוצרה מתוך מחשבה שהצילום הוא מדיום טראגי. בעוד שהתפיסה האנושית מחפשת קרקע קבועה להיאחז בה, מגיע הצילום וחושף בפנינו כי הכול זמני. דבר אינו נצחי. מה שסימן לנו משהו אחד, בחלוף הזמן מתרוקן ומתמלא בדבר אחר.
כך גם המילים.