דרור שובל

שתי מחשבות על לחם

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל-אַחְאָב חַי-יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו
אִם-יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי
וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר
לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה
וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה
וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם
וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְהוָה
וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּן
וְהָעֹרְבִים מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר
וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב
וּמִן-הַנַּחַל יִשְׁתֶּה
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ

נקודת המוצא שלי היתה רצון לנסח מערכת יחסים שבנויה מאיש לחם וציפור: הציפור לא נגישה והלחם הוא אפשרות לתיווך בינה לבין האיש. פעם האיש נותן לה לחם, ובהיפוך תפקידים בסיפור אליהו העורבים נותנים לחם לאיש.
גם הלחם וגם העורבים עמוסים בהקשרים רבים. מתוך כך חיפשתי מה הם ההקשרים האישיים: הלחם הופיע אצלי כשאריות וכדימוי לדלות (לחם יבש), והעורבים הופיעו אצלי כציפור חכמה שהייתי רוצה להיות "בצד שלה"
עם הזמן כל אחד מהדימויים הלך והתקלף ומה שנשאר הוא זכרון של כל הדבר, גם מערכת היחסים אותה ניסחתי קיבלה ועדיין מקבלת צורות חדשות.
מה שנותר מהלחם זה בצק שרוף וקליפות זכוכית, אותם אוכלים מקורים של ציפורים, או רק צופים עליהם על ידם מופיעות בוידאו שלוש דמויות שמשחקות בשדה זהוב ועוד וידאו של דמות עם ציפור  על הכתף

טכניקה: תבניות גבס, בצק עם אבקת זכוכית, פה דה וור,  צילום וידאו