רנד אזחימאן

שכחתי את היום שבו עצמתי את עיניי, זוכרת שרציתי להיעלם בפינה של אחד הקירות ליד בית ספרי
אז, חושיי שכחו ממה שמעתי והרחתי. פקחתי את עיניי וראיתי רימון בגינה של ביתנו, מראה שהחזיר
אותי לאותו זיכרון ופחד שהתרחש בילדותי.
בעבודתי אני מסרבת לנוכחותו של הכובש, מפנה את הסירוב הזה לעצמי ברמה ראשונה, ומנסה
באמצעותו לדלות מה היה לי בעבר וזיכרון שנקבר בתוכי.