אופיר שלומי

הווילה הישראלית

שיעור התחלות הבנייה של בתים צמודי קרקע הולך ומצטמצם בשנים האחרונות. האם הטיפולוגיה של ״וילה״ או ״צמוד קרקע״ הולכת ונעלמת? טיפולוגיה זו מאפיינת בעיקר את צורת החיים ב״כפר״ או ב״יישוב״ אשר בפריפריה, אך נמצאת גם בעיר. זו לא הפריפריה של השיכונים, אלא פריפריה שהתפתחה בשנות ה-80 וה-90 במאה הקודמת ביישובים חדשים בגליל, בשכונות ״בנה ביתך״ במושבים ובקיבוצים ותיקים.

בפרויקט שלי חיפשתי אילו ערכים מגדירים את הווילה הפרברית במקומות שבהם הטיפולוגיה של בתים צמודי קרקע היא הדומיננטית ביותר, כמו למשל בקיבוץ מעיין ברוך, ביישוב כוכב יאיר, במושב תל מונד, בכפר בית זרזיר שבעמק יזרעאל ובקריית שלום שבדרום תל אביב.

פרטיות, זיקה לטבע ובנייה בטעם אישי הם הערכים המרכזיים במקומות אלו.

בהקשר ה״עירוני״ קיימת העמדה הביקורתית כלפי הפרברים שלעיתים נקראים ״ערי שינה״, אוטופיות המבוססות על המצאת המכונית. ניתן להסיק מזאת כי קיים ואקום במקומות האלו, ואקום שיש למלא ולטעון מחדש בערכים חדשים.

אף על פי שהווילה מאפשרת לצקת זהות אינדיבידואלית לאותם ארבע קירות החוזרים על עצמם בתצורות שונות, ישנם אלמנטים רבים משותפים החוזרים על עצמם במקומות שונים ומגדירים זהות רחבה יותר, קולקטיבית, ישראלית.

גגות רעפים על ראש בניין בן 8 קומות מעידים על הצורך האנושי להפוך מקום ל״בית״ ועל הארכיטיפים שעליהם מבוססת הסביבה הבנויה.

ביצירות אמנות ישראליות שבהן מופיע בית חיפשתי את אותם ארכיטיפים. המבט על הבית דרך היצירה הוא כפול: על מסך אחד מוקרן האובייקט המבוסס על מקום וזמן ספציפיים, ועל המסך השני מוקרן עולמו הרגשי של האמן המשקף רשת של רגשות סובייקטיביים בהקשר של אובייקט זה.

מהי הווילה הישראלית?

על שאלה זו עניתי במעין קטלוג המאגד בתוכו אוספים שונים והצעה אחת לתכנון. בשלב ההצעה עצרתי, משום שלשאלה זו יש אין־סוף תשובות אפשריות.

שאלת המחקר השנייה שלי הייתה – כיצד הצפיפות בעתיד תשפיע על הווילה הישראלית?

אנשים רבים חולמים על בית עם גינה, ומלבד הפערים החברתיים המרחיקים את האפשרות להשיג זאת, גם עתודות הקרקע הולכות ומתמעטות. לכן אנו נאלצים לבחון מחדש את צורת המגורים האינדיבידואלית. אני מאמינה כי רבי קומות אינם הפתרון היחיד, וכי ישנו פתרון ביניים המתאים לאזורים צפופים פחות בפריפריה.

בתוך מערכת השיקולים בחרתי להשאיר את היחידה האינדיבידואלית, אך למחוק את גבולות המגרש הפרטי ולהופכו לחלקה משותפת כדי להגדיל את אפשרויות התמרון הנפחיות ביחידה זו. משחקים במפלסים ובגינות משותפות יצרו את הגבולות החדשים, ואלמנטים של מרפסות ותריסים הפכו לגדרות החדשים היוצרים פרטיות.

מנחים: פרופ' אדריכל עבדל קאדר סנאן, אדריכל גינת עידו.